שלטונו של סדאם

כדי לבסס את משטרו, פעולתו הראשונה של סדאם כנשיא, הייתה טיהור הממשלה. הוא הוציא להורג כ-450 אנשי ממשל מכל הדרגות והמחלקות בעוון של בגידה וחוסר נאמנות. בהם גם חבריו והאנשים שעזרו לו לעלות לשלטון. סדאם ניהל דיקטטורה אוטוקרטית, אשר התאפיינה באלימות קשה כלפי האזרחים. כליאה, עינוי והוצאות להורג בכיכר העיר בעקבות שמועות על חוסר נאמנות היו עניין שבשגרה. המפלגה השלטת היחידה הייתה מפלגת הבעת'. סדאם הקים סוכנויות ממשלתיות אשר נוהלו ע"י משפחתו ונאמניו כדי לשלוט בכל הגופים העסקיים במדינה. עם הזמן, לסדאם ומשפחתו הייתה אחיזה מלאה בתעשייה של עירק ובמיוחד בתעשיית הנפט. הוא הקיף את עצמו, באחיו, דודיו וקרובי משפחתו מילדות .אנשים אלה ישבו בעמדות מפתח והיו בעלי כוח אדיר, לא בכדי הם נקראו "המאפיה של תיקרית". לדוגמא, שלושת אחיו החורגים היו בעמדות כוח רב. ברזאן איברהים חסאן, היה ראש המשטרה החשאית ושגריר עירק באו"ם, סאבאווי איברהים חסן היה ראש אגף המודיעין של הממשלה, והשלישי, וואטבאן איברהים חסן, היה שר הפנים. סדאם לא שכח את דודו המאמץ, ח'ייראללה טולפאח שעוד בתקופת כהונתו של אל-בכר מונה להיות ראש עיריית בגדד וכך זה ממשיך בלי סוף. המדינה, המפלגה והאנשים הפכו לאחד כדי להבטיח את שליטתו המלאה של סדאם בעירק.

אכזריותו של סדאם לא פסחה גם על משפחתו הקרובה ביותר.  ב-1997 בנותיו, חתניו ואישתו של סדאם נעצרו והושמו במעצר בית בעקבות חשד לתכנון ניסיון התנקשות בבנו עודאי. במהלך השנים עודאי פיתח לעצמו מוניטין של אלכוהוליסט הנוהג להתעלל בנשים ולאנוס אותן. הוא חי חיים ראוותנים, החזיק צי של מכוניות ואהב סיגרים וויסקי טובים כמו אביו. הוא עמד בראש הוועדה האולימפית של עירק והיה נוהג לענות ספורטאים אשר לא עמדו ביעדים שהוא שם להם. בשביל רבים מהעם העירקי עודאי היה סמל לכל מה שרע ורקוב במשטר של סדאם. שתי בנותיו ערקו לירדן וחזרו לעירק רק אחרי שקיבלו הבטחה מאביהם שהוא חונן אותן ואת בעליהן. לאחר שלושה ימים מרגע חזרתם לאדמת עירק, הבעלים נרצחו ובנותיו אשר הפכו לאלמנות בגלל אביהן, ניתקו קשר עמו ולא דיברו אתו עד לימיו האחרונים בכלא האמריקאי לאחר לכידתו. עדנאן, חברו הטוב של סדאם מילדות ואחיה של אשתו, היה גנרל בכיר בצבא עירק במהלך מלחמת איראן-עירק. הוא נחשב גיבור מלחמה צנוע והיה נערץ ע"י העם העירקי. ב-1989 הוא נהרג בתאונת מסוק מוזרה ויש האומרים שזה היה מכוון ע"י סדאם שלא אהב את הפופולריות ההולכת וגוברת של בן דודו והרגיש כי הוא מהווה איום על מקומו.

חשוב להבין שישנם שני קהלי יעד לפולחן האישיות של סדאם. הקהל הראשון הוא כמובן קהל הבית, העם העירקי, חסר האונים תחת שליטתו האבסולוטית של סדאם ומשטרו בכל תחומי החיים במדינה. וקהל מורכב יותר שהם הפקידים ואנשי הממשל שלו. מבחינת סדאם הם נחשבו האיום האמתי על שלטונו. טיפולו של חוסיין בתופעה הזו הוא פשוט, סדאם מיצב את עצמו בין העם לבין עובדי הממשל, הוא האלטרנטיבה היחידה שתחתיה הם יכולים להמשיך בתפקידם, כך הנאמנות מובטחת ע"י פחד, שנובע לא מהשליט אלא מהאלטרנטיבה שלו.

במשך עשרים השנים הבאות סדאם בונה את האימפריה שלו וחי חיים של עושר על חשבון העם העירקי אשר ברובו סובל מעוני. כאשר נכנסו הכוחות האמריקאים בשנת 2003 לארמונו של סדאם הם נדהמו מהעושר שהקיף אותם. חדרי אמבטיה מעותרים בזהב, ריצפת שיש מבריקה ו-650 מיליון דולר מוחבאים בקירות הארמון. בשנת 2002 משכורתו הממוצעת של האזרח העירקי הייתה 2,500 דולר בשנה .אין ספק שסדאם חי ברמת חיים מנותקת לגמרי מהמציאות הקשה שהעם שלו חווה ביומיום.