השנים הראשונות של סדאם

חוסיין נולד ב- 1937 בכפר קטן בשם "אל אאוג'ה" (al-Auja) מרחק כמה שעות נסיעה מתיקרית, למשפחה ענייה של איכרים רועי צאן. אמו, סובה טולפה (subha tulfah), לא רצתה את ההיריון מכיוון שאביו נעלם בעוד היא נושאת את העובר ברחמה. היא ניסתה לשים קץ להיריון אך ללא הצלחה וב-28 באפריל נולד סדאם חוסיין .

פירוש השם סדאם הוא "הוא שמתמודד", ואכן ניתן לומר שלאורך חייו התמודד סדאם בשפע של משברים בכל התחומים. סובה נישאה בשנית לקרוב משפחתה, איברהים חסאן, אשר גידל את סדאם ביד קשה. הוא לא הסכים לשלוח אותו לבית הספר, כפה עליו לטפל במשק הבית ואף היה מכריח אותו לגנוב תרנגולות וכבשים. שכנים מספרים שלא פעם נשמעו צעקות של האב אשר היכה את סדאם על בסיס יומיומי וצעק שהוא לא רוצה אותו .

אמו הייתה אישה עצמאית ומאוד דעתנית. תמיד דאגה להשתתף בהתכנסויות משפחתיות, למרות שזה לא היה מקובל באותם שנים שאישה תיקח חלק באספות שכאלה. סובה הייתה נכנסת לדיוני הגברים אומרת את דעתה ללא חשש. במקביל לעבודת החקלאות, סובה נחשבה למכשפה של הכפר והייתה עוסקת בגילוי עתידות כדי לפרנס את משפחתה. סדאם מאוד העריך את אימו ודאג לנסוע לבקר אותה באופן קבוע גם לאחר עליתו לשלטון. כשהיא נפטרה, הוא בנה לכבודה מצבה מפוארת בתיקרית.

סדאם סבל התעללויות לא רק מאביו החורג אלא גם מבריוני הכפר שהציקו לו וקראו לו ממזר, המציאות הקשה הטמיעה בסדאם תוקפנות רבה והוא נהג להסתובב עם מוט מתכת כדי להגן על עצמו מפני אותם בריונים .

חוסיין היה בן 10 כאשר הגיע דודו, אחיה של אמו, ח'ייראללה טולפה (Khairallah Tulfah), לבקר את המשפחה. לימים, הפך ח'ייראללה, להיות דמות מרכזית ומשפיעה מאוד אשר אימצה את סדאם ועיצבה את תפיסותיו הפוליטיות והחברתיות.

סדאם מאוד התרשם מח'ייראללה שידע קרוא וכתוב והיה בעל השכלה. חוסיין הצעיר היה נחוש ללכת בעקבותיו, אך בית הספר הקרוב היה בתיקרית, היה רחוק מאוד מהכפר בו הוא חי ואביו החורג לא תמך ברצון של סדאם. למרות חוסר התמיכה, נסע סדאם והוא בן 10 בלבד לבד לדודו, בעיר תיקרית.

ח'ייראללה היה אדם משכיל, מורה, אשר נהג להתלבש בסגנון מערבי, ג'קטים, חולצות עם צווארון ועניבות. הוא היה קצין בצבא העירקי ולוחם למען הרעיון הפאן ערבי הקורא לאיחוד מדיני, חברתי וכלכלי בין העמים והמדינות הערביות במזרח התיכון. הוא שוחרר מהצבא בשל ניסיון שיתוף פעולה נאצי שנכשל ונכלא למשך חמש שנים בשל הסתה לאומנית. ח'ייראללה היה מעריץ של היטלר ושנאתו לאימפריאליזם הבריטי ולזרים בכלל חלחלה למוחו של חוסיין הצעיר ועיצבה את מהלכיו הפוליטיים בצעירותו ולאחר מכן גם בימיו כנשיא עירק .

ח'ייראללה טולפאח מילא את ראשו של חוסיין בסיפורי גבורה על קרובי משפחתו אשר לחמו למען הלאומיות העירקית ונגד אויבים זרים שרצו להשתלט על המדינה וכך הטמיע את שנאת הזרים בתפיסתו של סדאם. ח'ייראללה פרסם קונטרס בשם: "השלושה שאלוהים לא היה צריך לברוא: פרסים, יהודים ויתושים" (the three whom god shouldnt have created: persians, jews and flies) ובו הוא מסביר את תורתו הגזענית. לימים סדאם השתמש בקונטרס הזה ופרסם אותו בשנית כאשר היה נשיא עירק.

לח'ייראללה שני ילדים, עדנאן, שהיה צעיר בשלוש שנים מסדאם ,וסאג'ידה, אשר בבגרותה נישאה לו. עדנאן וסדאם נהגו ללכת לבית הספר והפכו לחברים טובים. חוסיין הצעיר החל את דרכו ברכישת השכלה, אך הרקע הדל ממנו הגיע והחסך ביכולות בסיסיות כמו קריאה וכתיבה, שמו אותו ללעג בפני חבריו לכיתה. הוא סמך על חכמת הרחוב שלו ונהג לפתור את בעיותיו בעיקר באלימות. כדי להסיט את תשומת הלב של חבריו מהכיתה מרמת ההשכלה הנמוכה שלו, הוא נטל את התואר ליצן הכיתה ונהג לבצע מעשי קונדס רבים. אולם מעשי הקונדס של סדאם לא היו תמימים כל כך, פעם אחת החליק לאחד ממוריו נחש לתוך החלוק במסווה של חיבוק תמים. סדאם הושפל פעמים רבות בבית הספר, על ידי מוריו, וגם על ידי מנהל בית הספר שנהג לשים אותו ללמוד בכיתה של בני חמש, כאשר הוא כבר בן 14.

כשסדאם עלה לשלטון הוא דאג לנקום באותו סגל אכזרי, חזר לבית הספר וחיסל את המורים שהשפילו אותו בילדותו. למעשה הוא חיסל גם הרבה מאוד מחברי ילדותו, כדי שלא יישאר שום זיכרון של סדאם המושפל והנלעג .

מסעו המייגע של סדאם ממשיך, אבל בהחלט עולה מדרגה. באחד הימים כאשר חטף מכות רציניות מאחד המורים שלו הוא החליט לשים קץ לסיפור והגיע לבקר אותו בלילה וכאשר אחיו פתח את הדלת הוא ירה בו, הרג אותו וברח מהזירה. המורה התקשר למשטרה אך לא הצליח להוכיח שסדאם הוא הרוצח. יום למחרת המורה ברח מתיקרית לעיר אחרת .

מקרה נוסף אירע כאשר מנהל בית הספר החליט להשעות את הבחור הבעייתי, סדאם חיכה לו בחדרו ואיים עליו במוות, האיום צלח והמנהל לא השעה אותו . מיקרים אלו היוו קפיצת מדרגה בהתנהגותו של סדאם וברכישת כלים אפקטיביים להמשך חייו, הוא הבין שאיומים הם כלי אפקטיבי, ורצח הוא כלי שבעזרתו מקבלים הערכה וכבוד כפי שהוא קיבל מדודו ח'ייראללה כאשר ניסה לרצוח את המורה שלו .

זמן קצר לפני סיום הלימודים, דודו עזב את תיקרית בעקבות עבודה שקיבל כמורה בפרבר ליד בגדד. סדאם ובן דודו נשארו בתיקרית עד לסיום הלימודים היסודיים ב- 1955. בגיל 18 מחליט סדאם ללכת בעקבות דודו ומנסה להתקבל לאקדמיה הצבאית בבגדד. בשל ציוניו הנמוכים הוא מקבל תשובה שלילית וחווה אכזבה קשה, אך לא מוותר והוא ובן דודו אורזים את חפציהם, עוזבים את העיירה הישנונית תיקרית ונוסעים בעקבות ח'ייראללה לפרבר שוקק חיים ליד בגדד הבירה .
השנים הן שנים בהן בגדד בוערת לאור התפרעויות של סטודנטים, אשר רוצים מהפכה, המשטר המלוכני מאבד את כוחו, הקומוניזם חודר ללבבות האזרחים והאידיאולוגיה של נאצר (גאמל עבד אל נאצר- נשיא מצרים) הפאן ערביות והסוציאליזם תופסים תאוצה, תפיסתו הפוליטית והאידאולוגית של סדאם מתעצבת סופית. סדאם היה מעריץ גדול של נאצר אשר באותם שנים גרם להפיכה הצבאית נגד המשטר המלוכני במצריים והיה ידוע באידאולוגיה הסוציאליסטית שלו וברעיון הפאן ערבי. רק איחוד של כל ארצות ערב בכל העולם יכול לעמוד מול האימפריאליזם הבריטי, שהיה מושא שנאתו של סדאם בעקבות שליטת הבריטים בעירק עד 1932. סדאם מתקרב לשנות העשרים של חייו ומרגיש שהגיע זמנו למצוא את דרכו להתברג בעשייה הפוליטית .